ככתוב "ואדם אין לעבוד את האדמה", משמע שיש אדמה לעבוד (לכן גם כתוב לעבדה ולא לעבדו כי זה קאי אאדמה ולא אגן). ומה שנתקלל הוא רק שיעשה את זה ב"זעת אפו" (אולי קודם זה נעשה בתפלה בלבד כמו שמוזכר ברש"י שהתפלל וירד גשם וכו').
ניתן לדבר על אדמה מאד ספציפית: מה היה צריך האדם "לשמור" בגן העדן? ייתכן והפסוקים שלאחר גירושו ילמדו אותנו (ויהא הכלל "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר" נקוט בידינו) כי עליו היה לשמור על "דרך עץ החיים": לאחר גירושו, לא היה כבר מי שישמור על דרך זו, ולכן ה' שם את הכרובים, בלית-ברירה. אך הללו רק שומרים, בעוד תפקיד האדם היה גם לעבוד בדרך זו ולטפח אותה.
שורש הדברים נעוץ בפסוקים מספר יחזקאל (ראה הפניה) המשווים בין אדם הראשון בגן-עדן לבין הכרובים. הפניות:     עיין במיוחד פסוקים יג, יד. (יחזקאל כח, יא - טז)     עיין במיוחד פסוקים יג, יד. (יחזקאל כח, יא - טז)     עיין במיוחד פסוקים יג, יד. (יחזקאל כח, יא - טז)     עיין במיוחד פסוקים יג, יד. (יחזקאל כח, יא - טז)     עיין במיוחד פסוקים יג, יד. (יחזקאל כח, יא - טז)     עיין במיוחד פסוקים יג, יד. (יחזקאל כח, יא - טז)