מדוע כתוב שוב "ויאמר" הרי כתוב כבר פעם אחת בתחלת הפס'?

לכאורה כל דו-השיח תמוה. מדוע צריך את כל ה"ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר" - ויאמר ויאמר ויאמר?

אולי התורה רצתה להדגיש את הססנותו של יצחק. "ויאמר יצחק אל אברהם אביו", ואז שוב - "ויאמר אבי"; ואז סוף-סוף הוא יורד לעניין - "הנה האש והעצים...".

ואולי אפשר לקחת את זה שלב אחד הלאה: אם נטען שליצחק היה בטחון מלא באביו, אפשר להבין שאין זה דבר פשוט בשבילו לשאול אותו שאלות על מעשיו, אפילו אם הם מוזרים מאוד. השאלה המעניינת היא מה הניע אותו כאן לשאול. המדרש מעלה שהשטן בא וגרם לשיחה זו; אולי אפשר לומר בפשט שכאשר יש צירוף של מספיק צדדים מוזרים למעשה, הבטחון כבר מתחיל להתערער - וזהו השטן של המדרש.

ואמנם, בטחונו של יצחק לא התערערה - כאשר אברהם דחה את שאלתו עדיין חזרנו לבטחון מלא - "וילכו שניהם יחדו".