כל הפסוקים לעיל "כן ארחות כל שכחי אל" משמע שמדברים ברשעים ("שכחי אל") א"כ מדוע פרש המצודות על פס' זה (וקודמו) "וכן רעת הצדיקים לטובה"?
(וכך גם חורג מהטעמים שמפרש שיצמחו מעפר אחר, ולא כרש"י שפרש שאדם שהיה עד עכשיו כעפר יצמח תחת גדלת זה).

אני לא בטוח שהטעמים מצביעים כדעת רש"י, שהרי טעמי ספר איוב מיוחדים, ונראה לי ממה שזכור לי שדווקא הטעמים מחברים את המילים "ומעפר אחר". מה גם שיכול להיות שבלדד מדבר החל מפסוק י"ח על מה שיקרה אם הרשע יחזור בתשובה.
הפניות:
    יפה לקרוא את הפסוקים בהבנה הזו (איוב ח, יח - כב)
    יפה לקרוא את הפסוקים בהבנה הזו (איוב ח, יח - כב)
    יפה לקרוא את הפסוקים בהבנה הזו (איוב ח, יח - כב)
    יפה לקרוא את הפסוקים בהבנה הזו (איוב ח, יח - כב)
    יפה לקרוא את הפסוקים בהבנה הזו (איוב ח, יח - כב)
    יפה לקרוא את הפסוקים בהבנה הזו (איוב ח, יח - כב)