גדעון הרגיע את בני אפרים בטענה, ש"טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר" - אתם אמנם באתם רק בסוף המלחמה, אבל הצלחתם להרוג את שני שרי מדיין, וזה טוב מכובד מכל מה שאני עשיתי במשך כל המלחמה.

אבל מייד לאחר מכן, גדעון התחיל לרדוף אחרי זבח וצלמונע, שני מלכי מדיין, ואף הרג אותם. המעשה הזה למעשה מבטל את המשמעות של דבריו לבני אפרים, שהרי עכשיו גדעון מכובד יותר מהם - הם הרגו שרים והוא הרג מלכים!

איך ייתכן שבני אפרים, חמומי המוח, לא באו להילחם בו בטענה שלא קרא להם להרוג את זבח וצלמונע?

הרי הבעיה של בני אפרים היתה שהוא לא קרא להם, ולכן הם פחותים מאלה שהוא כן קרא להם (מנשה ושות'). גדעון הראה להם שגם להם היה חלק חשוב במלחמה, גם אם הם עסקו בלכידת המים ולא במתקפה הראשונית. הריגת המלכים ע"י גדעון לא מורידה מזה.

אך גם בלי קשר, הבעיה שאתה מתאר לא קיימת. שהרי בני אפרים התלוננו שהוא לא קרא להם מתחילה; ברור שעכשיו, כשהם כבר היו שם וגדעון המשיך הלאה, אין להם בעיה להצטרף אליו למרדף. הם היו שם ולא הצטרפו, ועל כן זה הפסד שלהם.