עד כמה שידי משגת, אצל כל העקרות במקרא קוראים לכלב בשמו - "עקרה": כך אצל שרה, רבקה, רחל ואשת מנוח.
וזה חוזר גם בפסוק הבא "כי סגר ה' בעד רחמה"

ייתכן להציע כי המינוח "סגר רחמה" המופיע כאן בא על רקע מספר תיאורים בפרק, הבאים להקביל אותו ליציאת מצרים:
1. חנה קוראת לה' "ה' צב-אות", וחז"ל עומדים על כך שהיא הראשונה שקוראת לו כך. נראה ששם זה לקוח משמות י"ב, שם "יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים".
2. אלקנה עולה מעירו "מימים ימימה" - ביטוי שמשמעותו "שנה בשנה" כמופיע בהמשך הפסוקים, ומופיע לראשונה בציווי על פסח-דורות בשמות י"ג.
3. ייתכן, אם כן, שההתייחסות לרחם בפסוק ה - ולא לאשה עצמה - נובע מציווי פדיון-בכור בשמות י"ג, המוסב על "פטר רחם": ה' סגר את רחמה של חנה, ולכן היא נדרה להקדיש את פטר הרחם שלה לה' כפשוטו, ולא לפדות את הבן הבכור שלו - "ונתתיו לה' כל ימי חייו".