אתנ"כתא

יום רביעי, ט"ז סיון תשע"ט

ברוך הבא אורח | התחבר או הרשם
   הצג אותיות פסוק ופרק. הצג קישורים להודעות. גודל הכתב:
 א א חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֧הוּ יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖הוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
הצג הודעות

אייר
כ"ה
תשע"ט

יגדיל תורה ואדיר - הנבואה הוא נתינת תורה -BenGavers
ישעיהו פרק א פסוק א
חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי פשע הוא כאשר הפה שע לדבר דברים רעים או לאכול דברים רעים. רשע הוא כאשר הראש שע כי הרשעים סובבים את ראשם הרבה כאשר מחפשים דרכים חדשים למלאות את תאוותם הרבות ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור על מה תכו עוד תוסיפו סרה למה אתם ממשיכים להכות בחלשים מכם יהוה אומר בתמיהה כי בזה אתם מוסיפים לסור מדרך יהוה וזה אפילו כאשר
כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן ולכן למה להמשיך למרוד כאשר אתם עוד סובלים מן המשפט על חטאיכם הקודמים ארצכם שממה שממה זה חיבור של שני מילים שם מה כי הרואה את הארץ בחורבנה חושב לעצמו שם מה יש לחפש לעצמי עריכם שרפות אש מפצצות גרעין אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים כי עריכם נהיו כמו ערי הזרים שבאו לארצכם להילחם בכם ואתם שרפתם את עריו בפצצות גרעין כדי לעצור את הזרים מלכבוש את ארצכם ועכשיו גם עריכם נשרפו כמו עריהם וזה מה שיהיה בחורבן מדינת ישראל החילונית כאשר מדינת ישראל תשמיד את ערי איראן בפפצות גרעין עקב ההצלחות של סוריה ולבנון ואיראן בשדה הקרב ואז ארצות הברית יבגוד במדינת ישראל וישמיד את עריו כדי להראות לגוים האחרים שאסור להשתמש בנשק גרעין ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו יאמרו השורדים כי ערינו נהפכו כליל כמו ערי סדם ועמרה שזה מכה הרבה יותר קשה מחורבן בתי מקדש הראשון והשני שבו ערינו נכבשו אבל לא נשרפו כליל עד היסוד.


שמעו דבר יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה כי אתם דומים לסדם ועמרה במעשיכם עכשיו ולא רק באיך שעריכם נשרפו למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה יאמר זה בלשון עתיד כי יהוה לא מדבר אל הדור של ישעיהו אלה אל דור שרואה שעריו נשרפו עד היסוד מפצצות גרעין כמו מהפכת סדם ועמרה שבעתי עלות אילים מבתי המקדש הקודמים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי כי גם שהיו בתי המקדש לא חפצתי בקורבנות אלה ביושר וצדק כי תבאו לראות פני בהר הקודש מי בקש זאת מידכם רמס חצרי כי אני לא מבקש קורבנות מן הדור שלכם אבל אתם עושים את זה נגד רצוני ולכן בידיכם כאשר אתם שוחטים את הקורבנות אתם רומסים את כבוד חצר הר קדשי לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי כי מנחת הסולת הוא לשוא כי נעשה נגד רצוני ולכן לא יועיל לכם והקטרת היא תועבה לי כי אני גם לא רוצה בחלקי עבודת המקדש שלא דורשים שפיכות דם חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה בראש חודש ושבת קראו את דברי המקרא של הנביאים במקום לשים את תשומת ליבכם לסעודות אוכל כי באון הזה אתם שמים את עצרת המלאכה כאחרון בסדר עדיפויות שלכם. און הוא כאשר איש עושה מעשה ובמקום שזה יועיל לו המעשה מוריד אותו. האות א הוא אני ואחרי זה האות ו בא להפריד ואחרי זה האות ן הוא חודר מתחת לקו הכתיבה כי אם אני עושה און אז המעשה הזה מוביל אותי לשקוע לארץ כמו שיהוה אמר לאדם הראשון אחרי שחטא באכילת פרי עץ הדעת טוב ורע "בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח יהוה אומר שנאה נפשי בלשון עבר כי בבתי המקדש הקודמים אני גם שנאתי את הקורבנות ובראשי חודשיכם ושבתותיכם אתם הייתם מוסיפים להביא קורבנות אבל אז נלאיתי נשא את "עון המקדש" ולא פקדתי את זה על אבותיכם ולא דרשתי מאבותיכם להפסיק את "עון המקדש" כי זה הדרך שהם היו מסוגלים להבין באותם דורות. יהוה אומר שהמקדש הוא עון כי אחר שקרח דרש שלא רק לאהרון יהיה הכהונה "ויאמר יהוה אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם" (במדבר יז, כה). עון הוא כאשר עושים מעשה עם התקוה שזה יביא ברכה אבל הברכה לא עומד לאורך זמן. האות ע הוא כמו כוס כי כאשר עושים מעשה בונים כלי כדי לקבל ברכה אבל סופו של עון זה שהברכה נוזל מן הכלי עד שהוא שוקע מתחת לארץ כמו האות ן שחודר את קו הכתיבה. לכן נבואת ישעיהו הוא קריאת דרור לכהנים לשחררם מלשאת במשא של עון המקדש ועון הכהונה וזה כדי להטיב איתם שיתרוממו ויתקדשו יותר בדרך שלא דורש שפיכות דם וכך גם יעזרו לעם להתקדש כי אפילו שלא ישרתו במקדש הם עוד המשפחה הכי קדושה של עם ישראל. מהמשך אני מביא הוכחות שהדרך הזה היה טמון בתורה כבר מספר בראשית ושנביאים אחרים גם אמרו שגאולתנו לתוי בהפסקת עבודת המקדש ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו כי אתם כן יכולים להבין שיש דרך יותר גדולה לעבוד את יהוה מאשר שחיטת בהמות ולכן לא אשא את עון המקדש בשבליכם אלה אפקוד אותו עליכם כי ידיכם מלא בדם הבהמות ועופות ששחטתם נגד רצוני רחצו את הדם של הבהמות ששפכתם בהר קדשי הזכו את ההר שלא ישאר בו כל סימן של דם הסירו רע מעלליכם מנגד עיני על ידי שאתם מסירים מן ההר את המזבח שעליו עשיתם את רע מעלליכם בשחיטת קורבנות נגד רצוני חדלו הרע חדלו לאכול בשר בכל במקום למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה כי אני דורש שתפיקו להכאיב לכל סוגי החלשים בין אם הם יתומים ואלמנות או בהמות ועופות.


לכו נא ונוכחה יאמר יהוה אשלח לכם שליח שירא לכם הוכחות מתורת משה ונביאים אחרים שזה רצון יהוה להפסיק עבודת המקדש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם אתם דואגים שאתם תחטאו כי זה דרך חדש אז גם אם יהיו חטאיכם בעתיד אדומים כמו חוט השני הם ילבינו כמו שלג כי אתם בוחרים לנסות לעשות רצוני האמיתי אם יאדימו כתולע כצמר יהיו אם תאבו ושמעתם על ידי שאתם מפסיקים את עבודת המקדש אז טוב הארץ תאכלו במקום בשר ואם תמאנו ומריתם על ידי שאתם ממשיכים לאכול בהמות אז חרב תאכלו עקב אכילת הבשר כי פי יהוה דבר וזה מצות יהוה ותורת יהוה לדור שלכם שיש בה חיוב קיום ומשפט על אי קיום כמו שעבודת המקדש היה מצות יהוה לדורות קודמים כי כמו שמשה נתן תורה לבני דורו גם ישיעהו הוא מנבא את תורת יהוה לדורינו "כי יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב, כא).

מגדיל התורה הקודמת ולא מבטל כולה: יהוה לא מצוה על ביטול תורת משה אלה על הגדלת אותה תורה על ידי שמגדילים את הצדק שיש בה. לדוגמא תורת משה דורש לכסות את הדם של הבהמה אחרי ששוחטים אותה כדי שלא נאכול את בשרו תוך כדי שדמו נגד עיניו אבל עכשיו יהוה מגדיל על נבואת משה בדרישה שבכלל לא נשפוך דם ובזה מתקרבים לקיים את התורה שהיה לאדם הראשון שיהוה ציוה לו לאכול רק מן הצומח.


הוכחות מנביאים שהגאולה תלויה בהפסקת עבודת המקדש: "כה אמר יהוה השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם יהוה ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה גם אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו" (ישעיהו סו, א). "והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם יהוה לא יאמרו עוד ארון ברית יהוה ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהוה ונקוו אליה כל הגוים לשם יהוה לירושלם ולא ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע" (ירמיהו ג, טז). "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ו). "ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוספי לגבהה עוד בהר קדשי והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד" (צפניה ג, יא). "הנה ימים באים נאם יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם יהוה כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד" (ירמיהו לא, ל). "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי יהוה המה וצאצאיהם אתם והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר יהוה" (ישעיהו סה, יז). כאשר אנחנו מפסיקים לאכול בשר זה יהיה צעד ראשון כדי לגרום לזה שגם החיות לא יטרפו אחד את השני.


ברית עולם: בהרבה מן המצות בתורת משה כתוב שחייבים לקיים אותם עד עולם והמשעות של עד עולם הוא כל עוד נעלם מעיניו שיש דרך יותר נעלה שיהוה דורש מאיתנו. ועולם הוא ביטוי לזה שדעת יהוה נעלם מן האדם ולא שחיוב המצוה יהיה לתמיד ללא סוף. לכן יהוה אומר על דור שממשיך בדרך הקורבנות "על הר גבה ונשא שמת משכבך גם שם עלית לזבח זבח ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת לך מהם אהבת משכבם יד חזית ותשרי למלך בשמן ותרבי רקחיך ותשלחי צריך עד מרחק ותשפילי עד שאול ברב דרכך יגעת לא אמרת נואש חית ידך מצאת על כן לא חלית ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא שמת על לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי" (ישעיהו נז, ז). אני מעלם כי אני מסתיר את פני מכם כאשר אני נותן לכם להמשיך לחטוא נגדי. ככל שעולים בדרגות של צדק אז עולים מעולם אחד לעולם יותר נעלה ולכן נאמר "ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד" (ישעיהו מה, יז) וגם "בטחו ביהוה עדי עד כי ביה יהוה צור עולמים" (ישעיהו כו, ד). על האדם הראשון נאמר שיהוה לא רצה לתת לו לאכול מפרי עץ החיים כי אחרי שחטא באכילה פרי עץ הדעת טוב ורע האדם היה בעלם מיהוה ואם היה אוכל מפרי עץ החיים אז כבר לא היה יכול למות ולכן לא היה מרגיש צורך לעשות תשובה והיה ממשיך לחיות בעלם מדעת יהוה. "ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן" (בראשית ג, כב).


מצוה שהיה עלינו מדור האדם: על ידי שאנחנו לא אוכלים בשר אנחנו מתחילים לקיים את התורה הקודמת שניתנה לאדם הראשון ובניו עד נח כי עליהם היה המצוה לאכול רק מן הצומח אבל עד ימי נח הם חטאו כל כך נגד אותו מצוה שיהוה התיר לנח לאכול בשר. "ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה" (בראשית א, כח). אפילו שיהוה ציוה על האדם לרדת בחיות המשמעות לא היה לרצוח ולעשוק אותם אלה להנהיגם לדרך ישרה כמו שנאמר בעתיד "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם" (ישעיהו יא, ו). הנער נהג בם להדריכם וזה תפקיד לנער שניער את עצמו מללמוד דברי יהוה כי ליותר חכמים ממנו יהיה התפקיד היותר חשוב של להנהיג עמים. ופה יהוה עוד לא דורש שרק נאכל מן הצומח כמו האדם הרשאון אלה שנעשה צעד ראשון כאשר נפסיק לאכול בשר.


התרת בשר התרה לבלעם: ההתרה שהיה לנח לאכול בשר הוא כמו ההתרה שהיה לבלעם בן בער ללכת אל מואב כאשר ביקש לקלל את ישראל ויהוה הותיר לו ללכת אבל שפט אותו על שהוא ביקש לעשות דבר רע. "ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא ... ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יסף יהוה דבר עמי ויבא אלהים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו ... ויגל יהוה את עיני בלעם וירא את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו ויאמר אליו מלאך יהוה על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי" (במדבר כב, ט). מי שבוחר ללכת בדרך רעה כמו בלעם יקבל את בקשתו אבל כמו שהיה דין על בלעם גם יהיה דין על אלו שדובקים לעבודת בית המקדש. לכן נאמר "שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה גם אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו" כי הם בוחרים במה שיהוה כבר לא רוצה (ישעיהו סו, א). בנבואת ישעיהו רואים שיש דיבור על בתי מקדש עתידים וקורבנות שיתקבלו ברצון על המזבח כי אותו דור בעתיד לא יבין שיש דרך אחרת כי לא יבינו את נבואת ישעיהו ולכן קורבנותיהם יהיו לרצון כמו שקורבנות של דורות קודמים היו לפעמים לרצון כאשר עשו לפי הבנתם בתמימות אבל גם נרמז שאותם בתי מקדש עתידים יפלו לעונות גדולים וייחרבו כמו בתי המקדש הקודמים.


ללכת צדקות ללכת חשכים: "מי בכם ירא יהוה שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם יהוה וישען באלהיו" (ישעיהו נ, י). פה יהוה מדבר על ישעיהו ואומר שישעיהו הלך חשכים כי במקום לנסות להשיג את שלמות ביום אחד ישעיהו הלך חשכים כאשר עזב דרך יותר רע והלך לדרך פחות רע וכך חשך מעצמו את הדבר היותר רע כאשר החליף את היותר רע בפחות רע. ללכת חשכים זה כלל גדול כאשר ניגשים לקיים את המצות שיש בנואת ישעיהו כי הדברים שיש פה הם נשגבים ואם איש ינסה לרוץ לקיים את הכל ביום אחד אז הוא ישתולל ואז במקום שהתקדם הוא נכשל אחור. לכן אין אפשרות להשיג שלמות מידית אלה יש להחליף מרע יותר ברע פחות כמו שנאמר "וקוי יהוה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו" (ישעיהו מ, לא). אבל גם כאשר הולכים מרע יותר לרע פחות אז יש לזכור שיש עוד דרך ללכת ולא להגיד על הרע פחות שזה אור נגה שלם אלה יש לזכור שגם מי זה נצתרך ללכת לדרגה יותר גבוהה של צדק כדי להטיב לעצמנו ולכן לעבד יהוה "אין נגה לו" כי הוא לא אומר על אור חלקי שזה אור שלם לו.


איכה היתה לזונה קריה נאמנה ובגלל שהיא נהיתה לזונה אז מלאתי משפט כאשר שפטתי אותה בידי אויביה ועשיתי את זה כדי שאחרי המשפט צדק ילין בה אבל במקום זה ועתה מרצחים ששופכים דם בהמות אפילו אחרי שאסרתי עליהם לעשות את זה ובגלל העון הזה כספך היה לסיגים כי איבד את ערכו סבאך מהול במים
כי צריכים לדלל את הסבון במים כדי שישתמר ליותר זמן שריך סוררים וחברי גנבים כי עשו שותפות עם הגנבים לקבל חלק ממה שהם גונבים כלו אהב שחד בלשון עבר כי עכשיו העם עני מידי לתת שוחד ואותם שרים מקבלים את בצעם מן השותפות שיש להם עם הגנבים ורדף שלמנים בלשון עבר כי בעבר השרים רדפו את השלל שנשאר אחרי המלחמה אבל עכשיו גם זה לא נשאר. שלמנים זה חיבור של שלוש מילים של מן ים . מי שמת במלחמה נשמל לאכול שנאכל ומן הוא מילה כללית לאוכל ולכן השרים רדפו את השלל של אלו שהיו מן במלחמה כי נאכלו על ידי חרב אויביהם. שמן הוא גם חיבור של שני מילים שם מן כי בשמן שם יש מן. ים זה מילה כללית לריבוי כמו תלמידים מורים הולכים וכן האלה. לכן רדף שלמנים זה רדף שלל ולא רדף שלומים או שלמים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם בלשון עתיד כי עכשיו השרים עוד שופטים את היתום אבל גם את הצדק הזה הם יסירו מעצמם כי מתרגלים להתאכזר בבהמות החלשים מהם אז גם יתאכזרו בבני אדם החלשים מהם ולכן בעתיד לא ישפטו למען היתום והאלמנה אפילו לא תביא אליהם את הריב שלה כי היא תפחד שהם ינצלו אותה במצב חולשתה.



לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי ואשיבה ידי עליך אפילו שלפני מעט זמן שפטתי את ציון קשה על חטאיה הקודמים כאשר החרבתי את מדינת ישראל החילונית אשוב עוד פעם לשפוט אותה ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שפטיך כבראשנה כמו שהיו בימי ספר השפטים ויעציך כבתחלה כמו משה ואהרון שהיו איתך בתחילת דרכך כעם אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה ציון במשפט תפדה כי היא יודעת את חטאיה ולא סרה מהם ולכן נצרכת למשפט ושביה בצדקה כי בגלות הם קיבלו משפט שהסיר מעליהם את עונותיהם העבים ונתן לצדק לצמוח בקרבם וזה גרם להם לחזור לציון. צדק הוא חיבור של שני מילים צד דק לעומת עב ותועבה כי צדיקים אוהבים את הדק לעומת רשעים שאוהבים את העבה. "ויאמר צא ועמדת בהר לפני יהוה והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה, ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה, ואחר הרעש אש, לא באש יהוה, ואחר האש, קול דממה דקה ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה והנה אליו קול ויאמר מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה" (מלכים א, יט, יא). אליהו רצה שיהוה ישפוט את עמו במשפטים עבים ורועשים אבל יהוה הראה לו שהוא לא נמצא ברעש ובאש אלה בקול דממה דקה שזה הצדקה. המשפט הוא רק משרת את הצדקה כי המשפט מסיר מן העם את עונותיו העבים והרועשים כדי שאחרי זה יכלו לשמוע את קול דממה הדקה של הצדקה ושבר פשעים וחטאים יחדו שיישברו כי הם פשעים כאשר הפה שלהם שע לאכול בשר וזה גם חטא כי עושים את זה אפילו ששמעו שזה נגד רצון יהוה והחוטא הוא עושה נגד צרון יהוה כוונה לעומת השוגג שתועה כי לא יודע את האמת ועזבי יהוה יכלו כי לא רק יישברו אלה לא ישאר מהם שארית בארץ כי עזבו לגמרי את יהוה ואפילו לא נושאים את שמו המפורש כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם כי בעלי הברית שבחרתם לכם כמגן להגן עליכם יבגדו בכם כמו שארצות הברית בגד בכם לפני כן ותצתרכו לחפור מקלטים באדמה כדי להינצל מפצצות של בעלי בריתכם שהפכו לאויביכם כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה.


האדון יהוה: כי יהוה הוא האדון בלשון יחיד ולא כמו שאומרים אֲדֹנָי בלשון ריבוי ואפילו ישעיהו שהוא אומר אדנִי יהוה זה בלשון יחיד ומי שמברך אֲדֹנָי בלשון ריביו הוא לא רק מברך את יהוה שהוא האדון מעל כולם אלה הוא גם מברך את האדונים האחרים שיש עליו כמו המעביד שלו והמלך והמדינות החזקות ששולטות על מדינתו. כבר מימי השופטים היו מברכים את אדוניהם ואז הם קראו לאדוניהם בעלים כי כמו שבעל מושל על אישה האדון מושל על מי שתחתיו "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה ויעבדו את הבעלים" (שפטים ב, יא). לכן הנביא אומר "יהוה אלהינו בעלונו אדנים זולתך לבד בך נזכיר שמך" כי אפילו שאדונים אחרים מושלים בנו רק נזכיר את שם המפורש ולא נשתמש בכינוים כמו "אדני" ו"השם" (ישעיהו כו, יג).


עמלק גם נהיה אדונים: "וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד" (נבואת בלעם, במדבר כד, כ). עמלק נלחם בבני ישראל כאשר יצאו ממצרים וגם כאשר התחילו לחזור לארץ ישראל בהתחלת הישוב החדש כאשר הגרמנים הרגו את יהודי אירופה וגם כאשר יכה במדינת ישראל החילונית דרך דונלד טראמפ הנשיא של ארצות הברית שהוא ממוצא גרמני. עמלק הוא השבטים הגרמנים הקדומים שכבשו את האימפריה רומאית ואת אירופה. ואם תרצו הוכחה מן הרבנים אז הרב חיים זוננפלד שהיה רבה של העדה החרדית בירושלם סירב להיות בקבלת פנים של הקיסר הגרמני וילהם השני ב1898 כי אמר שיש לו מסורת מרבותיו שגרמניה זה עמלק (חכמת חיים, שלמה זלמן זוננפלד). המנהיג של העמלקים היטלר בעצמו העיד שהוא נלחם ביהודים כדי להלחם במוסר האלהי כי אמר "שני מומים הטילה היהדות בבני האדם: בגוף על ידי ברית המילה ובנפש על ידי המצפון" וזה שונה מאויבי ישראל האחרים שנלחמים ביהודים כי רוצים את אדמתם או כספם ולא כי יש להם רצון למחה את מוסר האלהי מן היקום. עמלק שונא את המוסר כי זה מגביל את יכולתו לעשוק את החלשים ממנו. הצורך למחה את זכר עמלק הוא כל כך גדול כי הוא עשה מעשים שמיוחדים ברשעתם ולכן הרשע שלו יותר חזק מכל גוי אחר ורואים את זה על עמלק אב הגוי העמלקי שאפילו שהוא היה נכד של עשו הוא חי הרבה מעבר לשנות בני דורו והוא בעצמו בא עם עמו להכות בבני ישראל אחרי ארבע מאות ועשרים שנה שבני ישראל היו עבדים במצרים. לכן נאמר "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב" כי עמלק האיש בא בעצמו ולא רק עמו הצאציו שלו והוא היה יכול לחיות כל כך הרבה שנים כי עשה מעשים רעים מאוד שנתנו לו כוח מיוחד ואני חושב שהוא היה אוכל בשר של בני אדם ולכן הוא רצה להרוג את בני ישראל כדי לעשות כך גם להם כי בדמם של צדיקים יש יותר חיות כי אצלם רוח יהוה יותר נמצא ועמלק הוא כמו תולעת שגונב את חיותו מאחרים כי אין לו קשר עצמאי עם רוח החיים של יהוה. גם אצל הגרמנים העמלקים רואים מעשים דומים כי הם היו יוצרים סבון מן השומן של גופות היהודים במחנות ההשמדה תחת הפרופסור ספנר בדנציג והם גם היו משתמשים בשער של היהודים למילאו מזרונים ועוד תועבות.


כיבושים של שבטי עמלק הקדומים: השבט הונדלים כבשו את רומה בשנת 455 וגם כבשו את ספרד. מספרד יצאו להתישב במרכז ודרום אמריקה כחלק ממדינות הקולוניאליזם. השבטים האנגלו והסקסון כבשו את אנגליה ומשם יצאו התישבו בצפון אמריקה ואוסטרליה וניו זיילנד. וכמובן השבטים העמלקים ישבו בגרמניה ומדינות אחרות באזור כמו הולדנד ומשם התישבו בדרום אפריקה. והם גם התישבו בהרבה אזורים במזרח אירופה כמו השבט הברסטני שישב באזור של רומניה והונגריה וגם השבט האנרטי. השבט הגוט ישב בחצי האי קרים שבאוקרניה וגם בפולין. בכל המקומות שכבר עמלק הרג את היושבים הקודמים והעביד אותם ואנס אותם. הכיבושים והשבטים הם רבים מידי לכתוב פה אבל כן יש להבדיל בין עמלק ומואב בן לוט שמואב הוא העם הסלאבי ברוסיה. בתוך מדינות עמלק כלולים מדינות המערב שהם ההכי חזקות בימינו עם הכלים והצבאות הכי חזקות ולכן הגוים מנסים ללמוד מהם ורוצים מסחר איתם כי עמלק נהיה ראשית הגוים בימינו.


שירת האזינו על ימיני: "הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם" (דברים לב, כא). הם קנאוני בלא אל כי ברכו את אדוניהם במקום את שמי אז אני מקניאם בעמלק שהוא לא עם כי אין לו חלק בעמים. לכן נכון להשתמש בכינוי לא עם במקום לכבד אותו על ידי הזכרת שמו וכך גם מקללים אותו. לעומת זה מי שמשתמש בכינוי לשם יהוה מזלזל בשמו. "נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל גוי לא קרא בשמי" (ישעיהו סה, א). התפילות בסידורים הם גם מפשיעים כי מבקשים חידוש הקורבנות שזה נגד רצון יהוה לדורינו. "לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא" (שמות כ, ו).


יהוה אהבה: יש קשר בין יהוה ואהבה כי יהוה עושה משפט ומצמיח צדקה כדי שיהיה אהבה יותר אמיתית לבריאותיו. ולכן כמו שבמילה אהבה מתחילים עם האות א ואז זה נהיה ב בשם יהוה מתחילים עם האות י וזה נהיה ו כי כאשר יהוה מוריד את מלכותו לארץ אז האות י נהיה ו ואז גם האות ב נאסף למילה אהבה כדי להשלים אותו. לא עם הוא כל כך רוצה לעשוק שאין יכולת לאהבה אמיתית להתקיים כל עוד הוא נמצא ולכן " ויאמר יהוה אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה נסי ויאמר יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר" וזה מלחמה כדי להשלים את מלכות יהוה בארץ מיה ליהוה שזה אהבה שלמה לבריאות (שמות יז, יד).


המלחמה הוא גם ברוח לא עם: המלחמה בלא עם הוא נגד גופו ורוחו כי רוח לא עם מנסה להחטיא את האדם בחלומות ורגשות רעים ולכן כאשר שאול בן קיש ריחם על אגג מלך לא עם ולא החרים את כל שללם אז רוח לא עם הצליח להתגבר עליו עד שנהיה משוגע ורדף את דוד לחינם ובמקום להחרים את לא עם הוא החרים את הכהנים בעיר נב. "ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי ברח הוא ולא גלו את אזנו ולא אבו עבדי המלך לשלח את ידם לפגע בכהני יהוה ויאמר המלך לדויג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דויג האדמי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד ואת נב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב" (שמאול א, כב, יז). שאול אמר לא גלו את אזנו ולא אמר לא גלו את אזני כי האותו זמן רוח לא עם היה זה שדיבר דרך פיו של שאול. שאול עשה לכהנים מה שיהוה אמר לו לעשות ללא עם. "כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור" (שמואל א, טו, ב). גם משה היה צריך להילחם את המלחמה הרוחנית תוך כדי שיהושע והעם נלחמו נגד לא עם בחרב. "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שמות יז, ח). בימינו לא עם הרבה יותר חזק כי נהיה ראשית הגוים ולכן אין לשמוע לחלומות ורגשות כי הם נגועים מרוח האויב ויש בהם ערבוב של שקר ואמת כדי להתעות אותנו לפשע. במקום זה צריך לדבוק להבנות השכל גם אם זה מרגיש לא נכון ולשכוח מן הרגשות על ידי לימוד דברי יהוה. "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל יהוה וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" (ישעיהו נה, ז). עצה טובה לזה הוא "מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק" (ישעיהו כד, טז) שזה אומר לזמר את זמרת האמונה בשפתינו וכך נלחמים ברוח האויב כמו שמשה עשה. רק עוזר כאשר מזמרים בשפתינו את זמרת האמונה שזה דברי הנבואה של ישעיהו כי זה לא אומר זמירות בלשון ריבוי אלה זמרת בשלון יחיד כי רק זמרת האמונה עוזר. זמרת האמונה הוא צבי לצדיק להציב גבול סביבו שרוח לא עם לא יתגבר עליו אבל לרשע זה גם עוזר לו להרחיב את גבול הצדק שלו כדי לעשות תשובה. אם לא יכולים לזכור את דברי הנבואה אז יכולים לזמר את שם יהוה בשפתינו כי "זמרו יהוה כי גאות עשה מידעת זאת בכל הארץ" וזה לא רק עוזר לאותו מזמר אלה גם לאחרים שמושפעים מרוח לא עם כמו שידי משה עזרו לדורו להתגבר באמונה (ישעיהו יב, ה).


הולכים לאט בדרך יהוה: "כי כה אמר אדני יהוה קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם ותאמרו לא כי על סוס ננוס על כן תנוסון ועל קל נרכב על כן יקלו רדפיכם" (ישעיהו ל, טו). יהוה מדבר בפסוק הזה אל דור אחר אבל אותו כלל הוא נכון לנו כי יש את היכולת לקבל את ישועתנו בשובה ונחת כאשר יושבים ללמוד את דברי יהוה ואז רוח לא עם שע מאיתנו ואחרי שלומדים מספיק אז קמים לקיים את לימודינו בצעדים מדודים ואז גבורתינו נעשה בהשקט ובבטחה. וצריך להתגבר לקיים הלימוד כי ללמוד רק נותן ישועה זמנית כי כאשר שמפסיקים ללמוד אז רוח לא עם חוזר להילחם בנו וזה לעומת מי שמתגבר לקיים הלימוד שהוא מבעיר מקרבו את הדבר העב שהיה בידו שנתן לרוח לא עם אחיזה בו ואז זה כבר לא יכול לבוא להפריעו יותר. לכן רק מי שמקיים את דבר יהוה למעשה מתכן את רוח יהוה בקירבו ורק הוא ראוי להיות שופט על העם.


קול ענות מלחמה: "וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל" (שמות לב, יז). כאשר מתחילים ללכת בדרך יהוה אז רוח לא עם נלחם בבעל התשובה יותר כדי לעצור אותו לפני שהוא יתחיל לצבור כוח צדקה וזה כמו אויב שבא להכות ביריבו כאשר היריב רק מתחיל לארגן את חייליו כדי להשמידו מהר. ועדיף קול ענות גבורה וחולשה כאשר נלחמים ברע מאשר קול ענות של הכנעה לשקר. גם עובדי המקדש הם עובדי אליל כמו עבדי העגל כי עבודת אליל זה כאשר עושים מה שיודעים שזה נגד רצון יהוה ולכן פסילי הכרובים שהיו בארון הברית לא היו אליל אבל כל פסל אחר הוא אליל. המורדים הופכים את בית המקדש לאליל שלהם.


ישראל: הדרך הנכון לאיית את השם ישראל זה ישר אל ולא כמו שמאייתים בימינו כאשר אומרים יסר אל כי ישראל הוא "ישורון" ההולך ישר בדרך האל ולא סר אל שסר מדרך האל. לכל אות יש רק צליל אחד אבל היום מערבבים את האיות של אותיות א ה ע והאותיות ב ו והאותיות ס ש והאותיות ח ך ואותיות ט ת . וגם הדרך היותר אמיתי לכתוב האותיות כ מ נ פ צ הוא בצורה הסופית שלהם ך ם ן ף ץ כי בצורה הסופית האות מעיד על משמעותו כמו שלום שהוא כאשר איש של מעצמו את הדבר שמפריע לו ואז יש לו ם כי סגר עצמו מהשפעתו של אותו מפריעה כמו שאות ם הוא סגור ובזה יש לו שלום. "של נעליך מעל רגליך" (שמות ג, ה). והאות ף הוא בצורת הפה והאות ץ הוא כמו ץםח שיש לו שורש מתחת לאדמה והוא ץץ מעל האדמה כמו האות ץ שחלק ממנו מתחת לקו הכתיבה אבל כאשר עולה מעל קו הכתיבה הוא מתפצל לשני ענפים. וגם באות ו תועים כי מאייתים אותו שונה על פי מיקומו במילה אפילו שבאמת אמורים לאיית אותו באותו דרך שמאייתים כאשר הוא נמצא בהתחלת מילה. לדוגמא במילים ועני עוני ענו אמורים לאיית ו באותו דרך שאומרים ועני גם כאשר אומרים עוני וענו. ו תמיד בא להפריד בסדר וזה נכון גם כאשר הוא בהתחלת מילה או בתוכו או בסופו. מכל זה רואים שהניקוד הוא מתעה מאוד ואז כמו הרבה דברים אחרים שהרבנים הוסיפו על התורה הכתובה עקב חושך הגלות ולכן אין להגיד "ולמינים לא יהיה תקוה" כי זה מקלל כל מי שהולך שונה מהרבנים אפילו שהרבנים תועים הרבה. בספר הפירוש שאני כותב על כל נבואת ישעיהו אני מפרט הרבה יותר ומביא עוד הוכחות. הפירוש מאת יהונתן צדיקני.
מאמרים וביאורים באתר ויקיטקסט