המילה קאה באה לתאר את פעולת הארץ עכשיו, שהיא מקיאה את הגוים (או דיבור על העתיד בלשון ההוה.
כן פירש הספורנו (לא כהתרגום).

שאכן היה צריך להיות במלעיל, אלא שכאן כיון שאם היתה המילה נהגית במלעיל (עם קו"ף בהגיה ספרדית לפחות) היתה נבלעת האל"ף, המילה במלרע. או מפני שהמילה נמצאת לפני אות גרונית היא באה במלרע (בדומה למה שמצינו במילה למה שבאה במלרע לפני אות גרונית), ומצינו שתופעה זו מופיעה גם בטעם מפסיק כבהפניה.
הפניות:
    עיין כאן (שופטים יב, ג)

הראב"ע מתיחס לשאלתך ועונה בשתי תשובות אפשרויות.
תשובה א' : שורש "קאה" הוא קיה ובאה אל"ף במקום יו"ד בעה"פ כי אותיות אהו"י מתחלפות לפעמים.ולשאלתך שהיה אם כך ראוי להיות קאתה כראוי לגברת נל"ה בזמן עבר גוף נקבה עונה הראב"ע שכאן מלת "הארץ" היא בלשון זכר כמו שמצאנו בפסוק "ולא נשא אותם הארץ"(בראשית י"ג,ו')עין שם ברש"י ובראב"ע.אם כן לא קשה שהרי בגזרת נל"ה עבר זכר הנגינה מלרע.וכן כתב ברד"ק בספר השורשים שורש קאה (וכתב מלה זו גם בשורש קוא אך נראה שסבור יותר ששודרה קאה כמו שהוסיף בשורש קוא )
תשובה ב : השורש הוא קיא לנקבה אלא שהזמן הוא הווה ולכן באה במלרע כראוי כמו בפסוק "והנה רחל בתו באה מן הצאן" עין שם בפרוש רש".
בנוסף יש התיחסות למלה זאת מהרב הנאמ"ן (הרב מאיר מאזוז שליט"א שידוע בגאונותו בדקדוק) בספר "לחם הבכורים " של הרב שאול הכהן מג'רבה שערך מחדש בנו של הרב הנאמ"ן רבי גדעון רפאל מאזוז שם (עמוד תרי"א )מסביר הרב הנאמ"ן שכמו שיש את כלל 'נסוג אחור'שבא כדי למנוע התנגשות בין שתי הברות מנוגנות סמוכות (כמו ב "קרא לילה" בראשית א,ה ) כך יש גם 'נסוג קדים' ובין שאר הדוגמאות לנסוג קדים מביא גם את "כאשר קאה" (הוא סובר שהשורש קיא והזמן עבר בגוף נקבה ומוכיח זאת מהמשך הפסוק עיי"ש ) ומבאר שהמלה באה מלרע כדי שלא תיסמכנה הנגינות של ההברות 'שר"(הרבה אחרונה במלה "כאשר") ו-'ק'(הברה ראשונה ממלת "קאה").
אשמח אם תשתף אותי בעוד הערות מחכימות
יעקב